<h1>חוקות הדיינים סימנים שכ"ח—ש"ל</h1>
<h2>דף סט.</h2>
דין האחים ששעבדו נכסי אביהם כגון שמכרו אותם או שמשכנו אותם הבנות באות ומוציאות מיד הלקוחות לפרנסה דהיינו לנדונייא כמו שהיה נותן אביה לכל או"א בעוד שהיה קיים אבל אין מוציאין מיד הלקוחות ולא ביד מי שהוא ממושכן בידו למזונות כך שלח רבנו הקדוש לרב. דין מי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים או הראוי להנתן לה אם היה אביה קיים ולא הספיקה שניה לגבות עישור נכסים או הראוי לתת לה אם היה אביה קיים עד שמת הבן אין השניה נוטלת נדונייתא קודם שיחלוקו שתיהן אלא חולקות בשוה בכל הנכסים והיינו כר' יוחנן דאמר שניה ויתרה לראשונה מה שנטלה בנדונייתא קודם שמת האח משום דכיון שיש לה ריוח בנכסים שהניח האב במה שהן יורשות אינה חוששת במה שכבר נטלה כ"כ רי"ף ור"מ ז"ל בהלכות אישות בפ"כ [ה"ט], אבל אחרים פסקו כר' חנניא דאמר שניה לא ויתרה לא נוטלת כמו שנטלה הראשונה והשאר חולקות בשוה והטעם הוא משום דר' חנניא רביה דר' יוחנן ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וכן פסקו הגאונים ז"ל וכן נראה מן הירושלמי [ה"ו]. דין הבת בעישור נכסים שהניח אביה שתהא נוטלת אחר מיתתו הרי כבעלת חוב של האחים ואינה כיורשת לפיכך אם רצו האחים לסלקה במעות או בקרקע א' מעליהם יכולים לסלקה ונוטלת אותו מבינונית בלי שבועה ואם מתו האחים נוטלת היא אותו מבניהם מזיבורית ובשבועה שעדיין לא נטלה השיעור מפני שהרי היא באה ליפרע מנכסי יתומים וקי"ל [גיטין מ"ח ע"ב] דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ומן הזיבורית, ומי שמת והניח בן ואלמנה ובת והאלמנה תובעת כתובתה והבת תובעת נדוניתא מן הנכסים שהניח אביה האלמנה קודמת לגבות כתובתה משום דהיא כבעלת חוב מאביה והבת היא כבעלת חוב מן האחים ולפיכך קודמת האלמנה לגבות כתובתה בין מן הקרקעות בין מן המטלטלים בין שהבת תובעת עישור נכסים לנדונייתא בין שהיא תובעת מזונות האלמנה לעולם קודמת ואפילו מן המטלטלים ואעפ"י שאין קדימה במטלטלין אעפ"י כן קודמת לגבות כתובתה מן המטלטלין והטעם הוא משום דתקנת הגאונים ז"ל היא לגבות מן המטלטלין כתובתה ותקנה היא ג"כ שהבנות ניזונות ואפילו מן המטלטלים שהניח להם אביהן וכמו שהכתובה קודמת למזון הבנות מן הקרקעות מן הדין כך יש לה לקדום לגבות כתובתה קודם מזונות הבנות מן המטלטלים כמו שתקנו להם הגאונים וכן דעת רבנים הראשונים.
